פריז לגרגרנים תפרנים

בדצמבר האחרון יצאתי למסע גדול בכדור הקטן-ענק שלנו. המבוגרים האחראים יגידו שחטפתי את אחת ממחלות דור ה-Y. התסמינים היו התפטרות מהירה, רכישת כרטיס לכיוון אחד והתאדות מארצנו הקטנטונת.

ידעתי שלושה דברים: שאני מתחילה בסלוניקי, ממשיכה להודו ושאני הולכת לאכול ממש ממש טוב.

טבעי שסיימתי את המסע הזה בצרפת. הגעתי לשם עם כמה פרוטות בודדות ואחרונות ועם חרדה שמשם אני חוזרת לזרועותיו האוהבות של המוסד לביטוח לאומי ולחסדי האבטלה. אם כך, כיצד ניתן להשביע את הגרגרנית שבי בלי להותיר את חשבון הבנק בתת תזונה?

ובכן, לפניכם מדריך מזורז בתוספת שמונה כתובות שאתם חייבים לנסות:

הליכה- מעבר לחשבון הבנק שלכם שיגווע במהירות אכילת האקלר (הידעתם- אקלר בצרפתית זה ברק, והפטיסרי הזה נקרא כך כי הוא נאכל במהירות האור מרוב שהוא טעים), המצפון של הקילוגרמים העודפים שתעמיסו על עצמכם בלי להרגיש, גם ישמיע אותותיו. לחרוש את הרחובות זה בחינם, זה מרזה וזה תענוג שאין לתאר. והתחבורה הציבורית יקרררררההה. סמנו לעצמכם במפה יעדים רחוקים זה מזה, בואו עם נעלי הליכה נוחות ופשוט תחרשו את העיר היפהפייה הזו לאורכה ולרוחבה. את האייפל ראיתי בפיקניק בפארק למרגלותיו. תערוכות וגלריות חינמיות יש בלי סוף. השווקים יפהפיים: שווקים של אוכל ושל פרחים ושל פשפשים ושל ספרים… חלונות הראווה ואמונות הרחוב הם התצוגות הכי יפות במוזיאון שהוא העיר הזו. הארכיטקטורה עוצרת נשימה. האופנה במיטבה (כמות האנשים שבהיתי בהם ובחנתי את הסטייל שלהם. וואו.) החנויות שנכנסתי אליהן סתם כדי להסתכל ולפעמים למדוד ולקוות שיום אחד..

(הליכה+ אקלר+ מחווה ל- desserted_in_paris)

חומרי גלם- גם אם לא תאכלו במסעדות ממושלנות, תוכלו ליהנות בפריז מאוכל מדהים. פשוט כי יש שם חומרי גלם יוצאי דופן ואפשר לקנות מוצרים ששווים זהב ביורוים בודדים. סלסלה קטנה של פטל, חריץ גבינה, בקבוק יין. אפשר להרכיב פיקניקים ו/או לגשת לבישול עם יתרון של חומרי גלם מופלאים. העבודה שתדרשו לה במטבח תהיה מינימלית. שימו את התחכום בצד ותיהנו מהם, בפשטות. קנו את חומרי הגלם שלכם בשווקים ובחנויות הייעודיות. זה גם חלק מהקסם והבילוי של פריז. ללכת לשוק וללמוד על מה שגדל עכשיו. התבואה העונתית היא לרוב זולה יותר וטעימה באופן משמעותי ממה שמיובא או מקורר. תשאלו את המוכר מה עונתי, או שתסתכלו על המחיר, אם זה מעל 5 יורו לקילו, כנראה שזה מהקיץ שעבר, או מארץ רחוקה. אחד הדברים שהכי נהניתי מהם בטיול הזה היה להרכיב פיקניקים. גבינות מהפרומז'רי, לחם מהבולנז'רי, נקניק מהשרקוטרי. מה צריך יותר מזה?

אורחת מנומסת- אחת ההוצאות הכי משמעותיות שחסכתי הייתה הלינה. עוד מהודו כתבתי פוסט בפייסבוק וביקשתי להתארח. כך שאם אתם רוצים לסמן לעצמכם יעד מערבי ואין לכם יותר מידי מרשרשים, השתמשו בקשרים שלכם כדי למצוא מיטה להניח עליה את רגליכם העייפות מחרישת הרחובות ובטנכם המלאה פחמימות. המארחים שלי היו חלק בלתי נפרד מהחוויה, הם הפכו את פריז לאפשרית בשבילי והעמיקו את החיבור שלי אליה. בישלתי להם ולמדתי מהם על העיר הזו. היו לי מארחים שהם משפחה, וחברים של חברים וגם כאלו שפגשתי ברחוב. תשאירו את הביישנות בארץ, קנו לעצמכם נימוסים טובים וצאו לדרך.

פטיסרי- אמנם המסעדות יקרות, אבל הפטיסרי נמכר במחיר מתקבל על הדעת. הקרוואסון הכי טעים בעולם כולו, ובדקתי כל בוקר פטיסרי אחר, יעלה לכם בדיוק 2 יורו. עוגות שהן השלמות בהתגלמותה, יעלו לכם במקסימום 7.5 יורו. הקושי הגדול שלכם יהיה לבחור מתוך השפע האינסופי שיש לעיר להציע.

בואו נהיה ספציפיים, הנה שמונה המלצות לחוויות גרגרניות ותפרניות שפריז יכולה לספק לכם:

1.קרוואסון איספהן (Ispahan) של Pierre Herme הוא ללא ספק הקרואסון הכי טוב שאכלתי בחיי. אולי ההגדרה צריכה להיות מדויקת יותר, זה הקרואסון הכי מיוחד שאכלתי בחיי ורמת העשייה שלו היא פשוט אמא'לה. איספהן זה פרח אכיל שפייר אוהב להשתמש בו בפטיסרי שלו. הוא עושה ממנו עוגות וקרמים וקישוטים. הבצק חמאתי וקריספי, יש אוויר טוב בין השכבות שלו ובמרכז יש קרם מתוק וורוד עם טעם של ריח של פריחה, אבל לא כמו של מי ורדים, משהו שאין דומה לו ולכן אין לי למה להשוות. בחלק העליון שלו יש עלי כותרת מסוכרים של הפרח. הקרוואסון עדין והמתיקות שלו נעימה והאיספהן הזה בוודאות יחזיר אותי לפריז שוב ושוב. שמישהו ייבא אותו לכאן. הרבה נכתב על פייר, הוא כוכב, כוווולם מכירים אותו, כולם היו אצלו וכל מי שכתב על פריז ימליץ לכם ללכת אליו ובצדק. אמנם זה מוריד קצת מהחוויה של הייחודיות, אבל זה מקום עלייה לרגל שאסור לפספס. ניסיתי אצלו גם את כל המקרונים (הפסיפלורה למות) ואת ה- deux mille feuille שגרם לליבי להחסיר פעימה.

2. Puces de Clignancourt – השוק האהוב עליי היה שוק הפשפשים. זה שוק ענקי, פתלתל ומגוון. יש בו חלקים שהם שוק של וינטג' ועתיקות שנראה שהוצאו ישר מארמון ורסאי, וחלקים שהם שוק צוענים אמיתי, יש שם ברים ובעיקר יש שם הפנניג ממש מדליק. במהלך השיטוט שמעתי מוסיקה חיה של דג'נגו ריינהרטיוצאת מאיזה בר. נכנסתי והקשבתי, הבטן התחילה לקרקר, "Avez-vous un plateau de charcuterie et de fromage?" (יש לכם מגש של גבינות ונקניקים?) כי זה מה שפריז גורמת לי לרצות. המקום נקרא "La Chope Des Puces" והוא ברחוב rue des rosiers 122, saint ouen. יצאתי מעשר שעות שיטוטים שם עם תיק בד שקניתי בשוק, בתוכו סוודר ב- 2 יורו משם שלא הפסקתי ללבוש מאז. בפה גבינת הגרוייר נמסה עם הג'מבון. היין האדום עירבב את הכל. והגיטרה של דג'נגו… J'adore!!!

3. עוד פנינה פריזאית היא "le loir dans la theiere"- שמתחבאת לה ברובע המארה. רובע בובואי (מילה חשובה ללקסיקון שמשמעותה בורגני בוהמייני, שזה בגדול היפסטר עשיר) עם היסטוריה יהודית ותיירות בלתי פוסקת. רובע מלא בחנויות יפהפיות, מסעדות גלריות ובתי קפה. מקום שכיף ללכת בו לאיבוד, מעולה לחובבי היד 2! בסביבות 15:00 ולא דקה לפני, אפשר להגיע לפנינה ולהזמין שוקו חם ופרוסת עוגה. יש שם סדר וסגנון. מי שמגיע לפני יידרש להזמין ארוחת צהריים. לא יצא לי לנסות, אבל זה נראה טוב. הגעתי לשם באחת השוטטויות שלי בשעה 12:00 וקיבלתי נזיפה "מנומסת", מאדאם זה לא הזמן. וכמו מאדאם טובה חזרתי בשעה הנכונה וזה היה שווה. העוגות שמוצגות על בר עץ רחב ויפהפה במרכז איזור הישיבה, כחלק מהדקורציה של המקום, טעימות וכפריות וגסות ומדויקות. מבין כל העוגות המגרות בחרתי את פאי השוקולד ואת טארט התפוחים והשקדים. הן הגיעו לשולחן שלנו עם קנקן וינטג' כסוף מלא בשוקו סמיך ועשיר.

4. אם חשקה נפשכם באוכל אסייתי, הגעתם למקום הנכון. פריז, כמו ניו יורק, לונדון ותל אביב ובכלל כמו כל הערים הגדולות והטובות מושכת אליה מהגרים מכל העולם. חברה שפגשתי בדרך סיפרה לי שהלהיט החם של האוכל האסייתי הוא הבו-בון. זו מנה ויאטנמית שכבשה את פריז. בבלוויל תמצאו עשרות מסעדות שמגישות אותה. מדובר במנה שהיא ספק תבשיל ספק סלט, היא מורכבת מאטריות אורז, נענע, כוסברה, בצל ירוק, ציר, בוטנים ותוספות מתחלפות. אני ניסיתי את החזיר הצלוי שותפיי לארוחה ניסו את השרימפס ואת העוף. כל הגרסאות מוצלחות. זה מקום פצפון של מהגרים, ב- pho bo bun שנמצאת ב- rue de belleville 19שאפנו אדים של בישול ויאטנמי ואת האוויר הסמיך של התרבויות שהתמזגו. סצנת אוכל מהמזרח הרחוק בתוך בירת החמאה.

בצ'יינה טאון ברובע ה-13 תוכלו לבקר ב- pho banh cuon 14, יש שם פו מדהים ומשקאות ממש מיוחדים, כל מיני משקאות חלב מוזרים עם טפיוקה וקטניות מונבטות וזה טעים ואחר (17 rue moliere).

5. נחזור למתוקים. אם יש משהו שעושה לי השראה זה שאנשים מתמקדים במשהו ולוקחים אותו ללבל הכי גבוה מבחינת המקצועיות, הכוונה והדיוק. כך עשו ב- l'eclair de genie. מדובר ברשת קטנה ומטורפת שמגישה אקלרים בשלל מילויים וציפויים. החנויות שלהן יפהפיות. איך שנכנסים לתוכן בלוטות הריר מתחילות לעבוד שעות נוספות. ושוב, כמו אצל הפטיסרי המתחרות, המשימה הכי קשה היא לבחור. אני הלכתי על הבסט סלר שלהם- אקלר קרמל מלוח. מכת ברק אינדיד.

6. Des Gâteaux et du Pain– אני חושבת שזו הייתה הפטיסרי המועדפת עליי. העניין של המקום: מתוק-מאוזן. עדין. אין אפטר אפקט של מתיקות יתר. יש שם גם לחמים מופלאים, ממליצה במיוחד על הלחם פירות יבשים. הלחם הזה+ גבינה שווה= הרקיע השביעי. ביום שהלכתי למגדל אייפל, הצטיידתי בעוגת תפוזים וזעפרן ולחם פירות יבשים בביקור מקדים בפטיסרי. משם המשכתי לפרומז'רי וקניתי לי גבינת עזים ונקניק. בירקנייה אספתי עגבנייה לימון ואבוקדו והמשכתי ברגל לאייפל לפיקניק למרגלותיו. (התור היה ארוך מידי והכרטיס יקר מידי) זה היה אחד הימים הכי יפים ומופלאים שהיו לי בפריז.

7. אני חיה בסרט ואני גם טורחת לטפח את התכונה הזו באדיקות. איך? ובכן, ראיתי את הסרט אמלי עשרות פעמים. צלילי האקורדיון מתנגנים לי בראש דרך קבע ואחד הדברים שהבטחתי לעצמי בפריז זה טעימה מהסט. רוצים גם? זה קל. עשו לכם יום במונמארט, הסתובבו ברחובות, התבוננו בציירי הרחוב ב- Place du Tertre, בקרו ב- La basilique du Sacré-Cœur ובמוזיאון של דאלי והכי חשוב, תאכלו ב-Cafe des 2 Moulins הלא הוא הביסטרו שצולם בו הסרט. תוכלו לטעום קצת מההרגשה הפריזאית הזו ולאכול בביסטרו מופלא.

8. נסיים בגלידה. ככה סיימתי את המסע שלי. ב- berthillon, הגלידה הכי טובה בצרפת. נקודה. ללכת כמה פעמים. לפחות באחת מהפעמים להזמין בטעם וניל, כנראה שזו גלידת הווניל הטובה שאכלתי מימי. ובפעם אחרת קסיס. או שניהם יחד. ולנסות עוד מלא טעמים. את הגלידה אפשר לקנות בחנות המקורית של ברטיון ומוכרים את הגלידה גם בכל המסעדות שמסביב לה, לפעמים יש במסעדות טעמים שאין בחנות המקורית ולהיפך. אחד הדברים המופלאים שמאפיינים את המוסד הוותיק הזה זה שבמהלך חודש אוגוסט, החודש הקייצי והמתוייר ביותר בעיר הגלידרייה סגורה. זה אומר כל כך הרבה על המקום ועל פריז. זה אומר שהגלידה הזו היא בראש ובראשונה פריזאית לפריזאים ושגם אם כל העולם עולה ברגל לעיר הזו בקיץ ורוצה גלידה, הבעלים רוצה להיות בקיץ בחופש, בעולם שבו כולם הופכים לרשתות ענק. אני מתה על זה. אל דאגה, תיירי אוגוסט יוכלו ליהנות מהגלידה. ממשיכים למכור אותה במסעדות שמסביב לחנות הבית. גאונות של סגנון חיים וחשיבה עסקית. לא פלא שגם הגלידה פשוט גאונית.

בון אפטיט 🙂