על שלושה דברים הקיבה של אבי צועדת…

על הלחם

על הקפה

ועל הלימון

אני אתעכב רגע על הלימון.

כילדים, כשהיינו עורכים שולחן בבית לארוחה משפחתית, היה ברור לאחיי ולי שבדיוק כמו שמביאים לשולחן סכו"ם וצלחות חייבים להביא גם לימון.

אצל אבא שלי ארוחה בלי לימון היא כמו אהבה בלי חיבוקים, כמו קפה בלי עוגה, כמו יין לבן חם… למה? אתם שואלים את עצמכם? לטענתו הכל קשור בעובדה הפשוטה שהוא תוניסאי. ותוניסאים אוכלים הכל, אבל הכל, עם לימון.

כשהכנתי עם אלישבע לימון כבוש ונשארו לנו המון לימונים ומעט מאוד זמן כדי לבשל לעצמנו משהו לארוחת צהרייים, לקחנו את הלימונים שנותרו, קטפנו מרווה מהגינה, אספנו כמה דברים שהיו לה במקרר והכנו את אחד הרטבים הנהדרים שיצא לי להכין. ומכיוון שהרוטב מבוסס על לימון, ומכיוון שהמורה הראשון שלי לבישול פסטה הוא אבא שלי, אז המתכון הזה מוקדש בשבילו.

‍