לניבייה ורניקי

יש איזה ריח מיוחד כזה בבניין שההורים שלי גרים בו ביום שישי, זה הריח של כל התבשילים של השכנים. ההורים שלי עברו לגור בבניין הזה כשנולדתי, ככה שזה ריח שהתקבע לו היטב בילדותי והתייצב לו עם כל ביקור וביקור. זה ריח מאוד ספציפי, כמו שיש ריח לספרים, ריח לעונות, לבתים, לאנשים.

הריח הזה של יום שישי בבניין, הוא הריח הכי מגרה בעולם. תערובת של אדי סירים ממרוקו, תוניס, אוקראינה, סוריה, צרפת, גרמניה, עיראק, רוסיה.. זה הריח הזה של מפגש. ריח של מלא מקומות רחוקים, מטבחים שונים שבצורה קוסמית ביקום ובזמן היגרו לנקודה אחת שנוייה במחלוקת על הפלנטה.

כשסיימתי את הלימודים, עברתי מבית הורי שבירושלים לבית מדרש בירוחם. זו הייתה הפעם הראשונה בחיים שלי שהבנתי מה זה כאב של הגירה. המקום זועק עוולות, הכבוד פצוע והשיח הלימודי שהיה לנו במדרשה הצביע לי על הפצע.

כששאלתי את אבי וסבי שהגיעו מתוניס אם גם להם יש פצע, סבי ז״ל סיפר לי לראשונה איך הם לא תכננו לעבור לצרפת ב-58, איך הם חלמו לעלות לארץ. הוא סיפר לי שכשהוא הגיע לישראל כדי לחפש בית למשפחתו ועבודה לפרנסתו, נציג הסוכנות שפגש אותו לקח אותו דרומה, סבי שביקש לקנות בית בחיפה וראה שהנוף המשתקף מחלון רכב הסוכנות מתחלף למדברי, הבין שמשהו לא כשורה. הם הגיעו לערד והנציג אמר לו שזו חיפה. סבי הפיקח הבין מה יהיה הסטטוס שלו כמהגר מתוניס, ויתר בנימוס האצילי שלו ושינה את היעד לפריז.

הרהרתי רבות לאן התגלגלו הנשמות בדלתות המסתובבות של הרגע הזה, שבו סבא שלי בחר עבור כולנו את העתיד, תהיתי אם הוא הבין אז כמה הבחירה הזו הייתה גורלית. מה רחלי מערד כותבת בבלוג האוכל שלה? איך היא מכינה בולו?

מאז ירוחם גם בלימודיי ובעיסוקיי בעולם התרבות מצאתי עד כמה ההגירה כאן לארץ צבעה את הסירים, הנוף, הכאב, התרבות, הפצעים, היופי, הפחד והמורכבות. ובכל פעם שאני מגיעה להורי ביום שישי והריח הזה של כל תבשילי השבת השונים מסתחרר במסדרון מתעוררות אצלי אותן תהיות יחד עם תקווה גדולה להרמוניה.

המנה שלפניכם הוכנה עבור חברתי הקסומה אלקס ריפ שעוסקת בחוויית ההגירה שלה ושל עולי ברית המועצות דרך יצירה, שירה, אמנות ואירועי תרבות. ביום שישי האחרון אלקס השיקה את ספר השירים הבכור שלה טפשונת משטרים באירוע יפהפה. אלקס איתגרה אותי למטבח, מיהרתי לשיריה, קראתי למרגריטהשתלמד אותי ויצרתי את שתי הוורסיות האלו לליניבייה ורניקי. אלו בעצם הורניקי לעצלנים בתרגום חופשי. מעין בצקניות דמויות ניוקי העשויות מגבינה כחושה, מבושלות במים רותחים. מרקם העננים וטעמן הנייטרלי מאפשר לשדך אותן לתוספות מתוקות ומלוחות. בחרתי לחבר אותן למרכיבים של מקומות שאני מחוברת אליהם בשורשים ובחיים תוך שמירה על אופי אוקראיני מובהק וזה מה שיצא:

‍