פאי פליאו נקטרינה ומסקרפונה

הקיץ הביא איתו רוח שינויים חמה וכבדה. הדת״לשית שבי רואה בזה את טבעה של הפורענות; תקופת בין המצרים, ימים של צער, ושבועות שאווירת החורבן והביבים הצפים עולה מהם. ההיפית שבי רואה בה מחזוריות, שהיא חלק בלתי נפרד מהחיים. ויחד שתיהן ממנטרות לי בראש: יהיה בסדר, הכל לטובה, הכל לטובה. וכשמתחולל לו שינוי לוהט ומכביד, כל הצמתים שבהם עמדתי אי פעם, כל פניה שבה הלכתי כנגד כל הסיכויים, כל המקומות שבהם נפלתי וכל המקומות מהם התרוממתי, כל ה״מה היה קורה אילו…״ מהדהד בי. הרבה רעש שכבר למדתי שהדרך היחידה למצוא בו איזו שלווה פנימית מצטייר ביכולת לראות את כל הטוב והשפע שישנו וישנו. תודה לאל. פמה צ׳ודרון המופלאה גורסת בספרה הנהדר ״כשהדברים מתפרקים״ כי הרגעים הקשים בחיינו הם, למעשה, הזדמנויות מיוחדות במינן לחוות את החיים בדרך חדשה, ולהתחיל במסע רוחני. אני מזמינה אתכם להתחיל במסע קולינרי בעקבות התפרקות של דבר אחד והזדמנות מיוחדת במינה להתחיל דבר אחר.

מתקופת ימי בין מצרים למדתי שהתודעה שלנו מתגלגלת בזריזות למה ש״אין״, וזה מקום די שואב, האין הזה. בתקופת השינויים המשונה הזו יש ״אין״ אחד שנבע מכך שהגוף שלי הצהיר באופן מובהק שגלוטן וסוכר לא עושים לו טוב. תחשבו מה זה שבחורה גרגרנית ביותר שמשקיעה את מיטב האנרגיה והמשאבים שלה במציאת קרואסונים מופתיים ושאר תופינים מגלה שזה לא משנה כמה זה טעים לה, המכונה שלה לא מחבבת את הדלק הזה. חתיכת אין. במשך זמן לא מבוטל התעלמתי באלגנטיות מהקריאה המובהקת של המכונה היקרה שלי בתקווה שהקריזה הזו פשוט תחלוף לה, אבל זה לא עבד. הגוף לא הפסיק לאותת שדי לו ולא יכולתי יותר להתעלם. זה לא היה פשוט, ועדיין, לפעמים כשאין ברירה – אפשרי יותר לצלוח. החלטתי להשקיע את כל האהבה והסבלנות שלי לבישול ולאכילה מהנה במציאת מתכונים טעימים שגם יטיבו עם התזונה שהגוף שלי מבקש.

אז אין גלוטן וסוכר. באסה! ביי ביי לכן פסטות, היו שלום גלידות.. אהלן וסהלן חלבונים וירקות. למזלי זו לא אלרגיה, ככה שזו לא הייתה פרידה סופית סופנית. אז יש ויש! ובחודשים האחרונים הגוף התחיל להרגיש יותר טוב. הבטן קלה יותר וגם להתחטב ככה זה תמיד כיף, ביי ביי קילוגרמים מיותרים! שלא ישתמע מדבריי שזה קל, אבל זה אפשרי ומתגמל וגם טעים למדי. אני לא אשקר שהייתי זוללת תבנית שלמה של עוגת השוקולד הזו לפני כל דבר אחר, אבל וואלה, מצאתי מתכונים ממש טעימים, הרבה בזכות גיסתי המקסימה שחיה על תזונת פליאו וגילתה לי את נפלאות סוכר הקוקוס וקמח השקדים והטף. בעצם, השינוי הזה הוא התמרה של המתוק מהסוכר הלבן, לסוכרים טבעיים יותר, במינונים פחותים יותר והגוף אומר תודה. הפאי שלפניכם מורכב מבסיס של בצק פריך נהדר שעשוי מחמאה, סוכר קוקוס, קמח טף וקמח שקדים, המלית שלו היא קרם מסקרפונה – שזה מדהים כמה שהגבינה הזו מתוקה רק מעצם היותה – ונקטרינות טריות חתוכות שתובלו בעלי זוטה. זה קינוח ממש פשוט להכנה, טעים לאללה וגם בעיניי זה פשוט נעים שיש פרוסת קינוח שלא בא למות אחריה מאשמה ומצרבת. ולמי שלא בא לו על הפליאו הזה, יכול פשוט להמיר את קמח הטף והשקדים בקמח לבן ואת סוכר הקוקוס בסוכר לבן, זה עובד. ואם חלף לו הקיץ ואין יותר נקטרינות, הפאי הזה יעבוד נפלא גם עם פירות אחרים תזכרו, הכי חשוב זה להתרכז במה שיש ותודה לאל יש ויש.

את התמונות היפהפיות עם הסטייל המטריף צילם חברי היקר והמוכשר נמרוד לנדסמן, מוזמנים לעקוב אחריו כאן